החלטה בתיק בר"ע 710/05

1.         המבקשים נתבעו לדין על ידי המשיבה בבית משפט השלום בירושלים לתשלום סך 150,000 ש"ח בגין נזקים שלטענת המשיבה נגרמו לה כתוצאה מבניית תוספת של שלוש קומות מעל דירת מגוריה ומבניית קיר בטון בסמוך לחלונות הדירה. המשיבה היא דיירת מוגנת בדירה האמורה, המצויה בבעלות המבקש מס' 1.

המבקשים טענו, בין היתר, כי בין הצדדים קיים מעשה בית דין לנוכח התדיינות קודמת ביניהם וטענה זו נדונה על ידי בית משפט השלום כטענה מקדמית. בית המשפט מצא שאכן נוצר מעשה בית דין בהסתמך על הליך קודם שהתנהל בין הצדדים ולאחר שהמשיבה לא ביקשה היתר לפיצול סעדים. עם זאת, מטעמים של שיקולי צדק ויושר, ראה בית משפט השלום שלא לחסום את דרכה של המשיבה על אף קיומו של מעשה בית דין. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה לפיה דינה להידחות, מבלי שהיא תידון לגופה ומבלי לבקש את תשובת המשיבה, שכן אין מקום להתיר הגשת ערעור על החלטת הביניים נשוא הבקשה.

3.         העקרון המנחה הוא, ש" ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, דינים-עליון, כרך ס, 726). לפיכך, הלכה פסוקה היא, כי, ככלל, אין להתיר הגשת ערעור בשאלת האחריות קודם שפסקה הערכאה הראשונה גם בענין גובה הפיצויים, אף אם קבלת העמדה לפיה אין חבות תייתר את הצורך להמשיך ולהתדיין בנושא הפיצוי (שם, וכן: רע"א 6905/01 המרכז הרפואי סורוקה ואח' נ' גזית ואח', דינים-עליון, כרך סב, 812; רע"א 4453/00 ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שטיין, תקדין-עליון, 2000(2), 91). ההגיון שביסוד הלכה זו חל גם במקרה דנן. רק לאחר שיתברר האם המשיבה אכן זכאית לסכום אותו היא תובעת, כולו או מקצתו, יתברר גם סופית הצורך בבחינת הסוגיה של מעשה בית דין על ידי ערכאת הערעור.

בהערת אגב אוסיף, כי החלטתו של בית המשפט בטענה המקדמית שהעלו המבקשים, טענת מעשה בית דין, אינה אלא החלטת ביניים ולא סוף פסוק, כפי שגם ציין השופט המלומד בבית משפט השלום בסעיף 26 של החלטתו, מה גם שככל החלטת ביניים אין היא יוצרת מעשה בית דין ובמקרים מתאימים רשאי בית המשפט לשוב ולדון בטענה ואף להגיע לתוצאה שונה (ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב ואח', פ"ד כח(2), 228, בעמ'  234). גם מטעם זה אין מקום ליתן רשות ערעור.

באחת הפרשות עמד כב' השופט גרוניס על המדיניות הראויה במקרים כגון דא. במסגרת החלטה ברע"א 2459/04 אלה ר. הנדסת בנין והשקעות בניין בע"מ נ' פקיד השומה בירושלים, תקדין-עליון, 2004(2), 1324, נדונה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה שניתנה בסיום שלבו הראשון של ההליך שהדיון בו פוצל בערכאה הדיונית. בסיום שלב זה הוחלט לדחות טענה שאילו הוכרעה לטובת המבקשת היתה מביאה לסיומו של ההליך. בית המשפט העליון פסק בעניין זה כדלהלן:

"אילו ניתן לומר מיד, כי על פני הדברים טעה בית המשפט המחוזי, אפשר שהיה מקום לפתוח את שעריה של ערכאתנו כבר בשלב הנוכחי. ברם, הענין מורכב ואין לומר כי זכייתה של המבקשת היא מובטחת או קרוב לכך. יתר על כן, יתכן ודווקא היעתרות לבקשה לרשות ערעור תביא להתמשכותם של ההליכים. טענה מעין זו שמעלה המבקשת להצדיק מתן רשות ערעור עשויה לעלות במקרים לא מעטים בהם מתנהל דיון מפוצל. הכלל הוא, בכפוף לחריגים, כי ראוי שההליך יתנהל עד תומו. המקרה הנוכחי אינו מצדיק סטייה מהכלל. ראוי אף לזכור, כי יתכן ובסופו של ההליך בערכאה הדיונית תזכה המבקשת".

עולה מהאמור לעיל, שכאשר מדובר בהחלטת ביניים, אין זה ראוי, ככלל ולמעט במקרים חריגים, שערכאת הערעור תבחן החלטה זו במסגרת בקשת רשות ערעור (גם אם קבלת בקשת רשות הערעור וקבלת הערעור עשויים לייתר את המשך הדיון בערכאה הדיונית). עמד על כך כב' השופט ד"ר ש' לוין בספרו תורת הפרצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ט, סימן 182, בעמ' 176-177, כדלהלן:

"ניסיון החיים מלמד ששאלה שהיתה חשובה בעתה איבדה מחשיבותה לאור התפתחויות נוספות, מאוחרות יותר במשפט, וההליך הגיע לקצו מבלי שבית המשפט (גם לא בערכאה הראשונה) נדרש להחליט בשאלה נשוא הבקשה, ובסופו של דבר אפשר יהיה במידת הצורך לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין.

...

איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין".

כאמור, אין להתעלם מהאפשרות כי התביעה כנגד המבקשים תדחה בסופו של דבר מטעם זה או אחר, כך ששאלת מעשה בית הדין לא תהיה עוד רלוונטית. אין להתעלם מאפשרויות שונות אחרות לסיום ההליך, שגם הן תייתרנה את הצורך לבחון את שאלת מעשה בית הדין בערכאת הערעור. אין מקום לעכב עתה את בירור התובענה בערכאה הראשונה כדי שהסוגיה הנ"ל תבחן לגופה בערכאת הערעור (ובמקרה כזה אף נראה כי עדיף היה שהבירור יעשה על ידי מותב תלתא, שכן אם תתקבל טענת המבקשים המשמעות היא שהתובענה תידחה, ויתכן שהעיכוב יהיה אף משמעותי יותר).

ככלל, ראוי שמכלול הסוגיות שעמדו לדיון בערכאה הראשונה יובא לבחינת ערכאת הערעור בהליך אחד. הדבר מאפשר לערכאת הערעור לבחון את כלל המחלוקות, תורם לייעול ההליך השיפוטי (הן בערכאה הדיונית והן בערכאות הערעור) ומונע סבוכים מיותרים של הליכי ערעור נוספים (ראו, למשל, הסיטואציה שנדונה בהחלטת רשם בית המשפט העליון בע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 295).

עיקרון זה הוחל גם במקרים בהם היה מדובר, כמו במקרה דנן, בהחלטה מקדמית שדחתה בקשה לדחייה על הסף על יסוד טענת מעשה בית דין (בר"ע (מחוזי-י-ם) 847/03 מוראי ואח' נ' דיין, תק-מח 2003(4), 2799; בר"ע (מחוזי-י-ם) 176/04 ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ נ' נטף ואח', לא פורסם, החלטה מיום 19.4.04).

 4.        לנוכח כל האמור לעיל מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות מבלי להכריע בגופן של הטענות ואף מבלי שיהיה צורך לקבל את תשובת המשיבה (תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בנסיבות הענין אין צו להוצאות. 

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, י"א בניסן, תשס"ה (20 באפריל 2005), בהעדר הצדדים.